<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף כז:</h2>
תניא באבל רבתי דברים שבין אשה לאיש, מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה מברין על האיש ואין מברין על האשה, נראה לי לפרש אם אשה אבלה אין מברין אותה וטעמא משום הרגל עבירה כי היכי דאסרינן בעשרה יוחסין (קידושין ע' ב') לשאול בשלום אשה מהאי טעמא, ומסיק ר' יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברין עמהם לפי שאינו נראה כאילו עושין בשבילה אלא בשביל בניה וליכא קרובי דעתא לגבי דידה, מיהו הלכה כת"ק דיחיד ורבים הלכה כרבים (ברכות ט' ב'), ומהאי טעמא נמי לאחר שנקבר המת שרגילין ללות את האבל לביתו היכא דליכא אבלים אלא נשים אין ללותן, וגם בשבת בתוך ז' שמלוין את האבל מבית הכנסת לביתו אין עושין כן לנשים, מיהו נראה לי דנשים מברות את הנשים דלא אסרינן אלא אנשים אצל נשים, דנשים חייבות בהבראה כמו אנשים, תדע מדלא קתני אנשים חייבים בהבראה ונשים פטורות מהבראה אלמא דאידי ואידי חייבין. מיהו הא מספקא לי אשה שהיא נשואה אם חייבת בהבראה לאכול משל אחרים מי אמרינן כיון דאוכלת משל בעלה היינו משל אחרים, או דילמא כיון שהוא חייב במזונותיה כמאן דאכלה משל עצמה דמי, ואין לפשוט מהא דאמרינן בסוף ואלו מגלחין (מו"ק כ"ז ב') רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו להדדי, פירוש כשהיה אחד מהן אבל היה אוכל מחבירו וכשהשני היה אבל היה חוזר ואוכל משכנגדו סעודה ראשונה תחת מה שהוא אכל עמו, אלמא אע"ג דלא היה אוכל עמו בחנם, כיון דהוא לחם אחרים יוצא ידי חובתו ה"נ אשה יוצאה בשל בעלה, דלאו ראיה היא דהתם לא היו מתנין זה עם זה שגם הוא יאכל עמו כשיהיה אבל, אלא ממילא היו נוהגין כן בלא תנאי, וקמ"ל תלמודא דכה"ג שרי אע"ג דנראה קצת כאילו אוכל משל עצמו, אבל בנידון זה נראה לי דאינה יוצאת בשל בעלה כיון דחייב במזונותיה וגם היא תדירא לאכול עמו לא מיחזי כלחם של אחרים, וכן הדין בשכיר או מלמד שאוכל עם בעל הבית בשכרו ואירעו אבל אינו אוכל משל בעל הבית בסעודה הראשונה, אמנם נראה במי שנותן ההוצאה לעני אחד או לבנו ובתו הגדולים בלא תנאי אלא מעצמו בחנם ואירעם אבל, לחם אנשים קרינא ביה ואינן צריכים לאכול משל אחרים אלא אוכלים משל בעל הבית.
